הלוקוס ולגוס הוא השם הקליני לתופעה הדי נפוצה של בוהן הרגל שפונה כלפי יתר הבהונות ולעיתים מצטרפת אליה גם בליטה משמעותית של מפרק הבוהן כתוצאה מהסטייה. למעשה מדובר על תופעה שתוקפת כחמישה עשר אחוזים מהאוכלוסייה כשעיקר הנפגעות הן נשים. התופעה הזו גורמת לכאב, לעיתים פוגעת בתנועה ויכולת התנועה החלקה, היא פוגעת ביכולת להתאים נעליים והיא פוגעת גם ביציבה בסופו של דבר.
הלוקוס ולגוס הוא השם הלועזי לבוהן קלובה והיא תופעה נפוצה במיוחד גם בישראל. הסיבות להופעתה שונות וכוללות בין היתר גם גנטיקה ונעילת נעליים לא מתאימות. היום ישנו מגוון עשיר מאד של פתרונות כירורגיים, מה שמעיד על שכיחות התופעה, אבל גם על זה שמבחר גדול מאד של ניתוחים פרושו צורך לחפש ברצינות על מנת למצוא את הפתרון הטוב ביותר עבור הבעיה הספציפית אצל מטופל או מטופלת ספציפית.
טיפול באמצעות ניתוח אצל אנדי קרף ד"ר לפודיאטריה
התערבות כירורגית היא תמיד מוצא אחרון, יחד עם זאת, אין הרבה מה לעשות עם בהון קלובה מעבר לניתוח. שימוש בסד וביצוע פיזיותרפיה לאורך זמן יכולים לייצר שיפור, אבל לא בהכרח ריפוי מלא תוך איזון חזרה של מצב המפרק של הבוהן והמראה האסתטי.
כדאי לדעת שעיקר הסיבה לניתוח היא סיבה אסתטית משום שהתופעה לא רק מקשה על נעילת נעליים צרות, אלא גם נעלי עקב ונשים רבות אוהבות נעליים וחוות פגיעה של ממש כשהן מוגבלות בכמות וסוג הנעליים שהן יכולות לנעול. יחד עם זאת, אסתטיקה היא לא תמיד הסיבה היחידה ולעיתים התופעה גוררת אתה גם כאב והתלקחות של דלקות, ובמקרה כזה ניתוח הוא כבר לגיטימי ואף נחוץ.
ניתוח ופיזיותרפיה
ישנן שתי גישות ניתוח מרכזיות בקרב שיטות טיפול בהלוקס ולגוס, אלו הן הגישה המסורתית שכוללת חשיפת העור וחיתוך עילי של העצם, תוך קיבוע שלה עם ברגים. השיטה השנייה היא שיטה זעיר- פולשנית שמחדירה מקדח זעיר באמצעות חתך זעיר וההליך לרבות הקיבוע נעשה מתחת לפני השטח מבלי לחשוף את העור, מה שמקטין את הסיכון לפגיעה בכלי דם ורקמות חיוניות, באופן משמעותי. לאחר הניתוח מומלץ מאד להקפיד על פיזיותרפיה הדרגתית.
